מאירי על ברכות כ״ט

1 מנין ברכות אלו סמכו אותם רבותינו שמנה עשרה שבכל יום כנגד שמנה עשרה אזכרות שבק"ש עם לשונות אלקות שבה וכנגד י"ח חוליות שבשדרה וברכת המינים חזרו וסמכוה כנגד אחד שבשמע וכנגד חוליא קטנה שבשדרה, וז' של שבת כנגד ז' קולות שאמר דוד על המים, וט' של ראש השנה כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה בתפלתה וכ"ד של תענית צבור כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים וכלם נזכרו במקרא בין לשון רנה ובין לשון תחנה ובקשה, ממה שאמרו כאן הני ט' דראש השנה כנגד מי למדו חכמים שבגירונדאה שבכל תפלה של ר"ה אומרים ט', ומגדולי זקנינו משיבים עליהם שאף בשבת היה מן הדין לומר י"ח ביוצר, וכמו שאמרו בפרק מי שמתו גברא בר חיובא הוא ולא נאמרו ז' וט' אלא במוסף ומכל מקום משום כבוד שבת לא הטריחוהו ובר"ה מיהא דוקא במוסף, ומכל מקום בתלמוד המערב נראה שמתחלה היו אומרים ט' ותוקעין בשחרית והוא שאמרו כסבורים אויבים עלינו הם באים ותקנו שלא יתפללו ולא יהיו תוקעין אלא במוסף כיון דחמון דקרון באורייתא ומצלון והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אינון עסקין:

2 מי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים ר"ל מוריד הגשם בברכת תחיית המתים אין לה עוד מקום בתפלה להזכירה וחוזר לראש בשעה שנזכר הן שסיים הן שלא סיים, בד"א בשלא הזכיר אבל אם הזכיר טל אפילו בימות הגשמים ולא הזכיר גשם אינו חוזר וכן היא בתלמוד המערב שבפרק אין עומדין כמו שיתבאר במסכת תענית, ויש בזה חולקים כמו שיתבאר שם ר"ל בראשון של תענית:

3 טעה ולא הזכיר שאלה ר"ל ותן טל ומטר בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא שואלה בשומע תפלה ואם כבר עבר שומע תפלה בשעה שנזכר אם סיים תפלתו ועקר את רגליו חוזר לראש ואם לא עקר את רגליו אע"פ שסיים כתבו גדולי המפרשים שהוא חוזר לברכת השנים מפני שאחר שטעה בשתיהם ר"ל שלא הזכירה במקומה ולא קודם עקירת רגליו חוזר למקום הראוי לה מתחלתה דוגמת מה שאמרו בהבדלה סומך על של כוס ואם טעה בשתיהן כגון התפלל ולא הבדיל אכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהן, וכך היא בתלמוד המערב ואף שם נראה שהדין כן בין בגבורות גשמים בין בשאלה, והוא שאמרו שם לא שאל בברכת הגשמים אומרה בשומע תפלה דכותה בגבורות גשמים אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהיא מריוח לא כל שכן, היכן הוא חוזר ר"ל אם לא אמרן בשומע תפלה אם עקר רגליו חוזר לראש, ואם לאו חוזר לעבודה, ואף ראשוני הגאונים פסקו כן בשאלה אבל בגבורות גשמים מודים שחוזר לראש שאם לא כן היה לו לכללם יחד טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים וגבורות גשמים בתחיית המתים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה, ומכל מקום בתוספת גורסים אותה כן אבל אנו גורסים טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני וכו' ויש שאין גורסים גבורות גשמים כלל, ואין הדברים נראין::

4 היה יחיד זה בצבור אינו חוזר כלל אלא מתכוין לתפלת שליח צבור ואע"פ שאין שליח צבור מוציא את הבקי כמו שהתבאר בסוף ר"ה מכל מקום אחר שהתפלל הקלו בו וכמו שתירצו תחלה הא ביחיד הא בצבור ואע"פ שנדחה תירוץ זה בסוגיא לא נדחה מפני העניין אלא מצד הלשוןף:

5 טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, ואפילו לא התחיל בברכה הסמוכה לה הואיל וגמר ברכה זו שהיה ראוי להזכירה אינו חוזר, וכן הדין בכל מקום שאמרנו שאם טעה אין מחזירין אותו אלא שיש אומרים שמאחר שלא התחיל באחרת מזכיר המאורע קודם שיתחיל בה כדרך שאמרו בפרק זימון בענין הזכרה בברכת המזון שלא אמרה בבונה ירושלים, ואין זה כלום שלא אמרוה שם אלא מפני שהיא סוף ברכות של תורה אבל תפלה שהוא ענין אחד כל שעבר על מקומו ולא הזכיר שוב אינו מזכיר, כלל ידוע בכל יום שיש בו קרבן מוסף שאם שכח ולא הזכיר כעין המאורע בכל תפלה שבו שהוא חוזר:

6 טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בראש חדש להיכן הוא חוזר אם לא נזכר עד שעקר את רגליו בג' פסיעות חוזר לראש אע"פ שרגיל לומר תחנונים ובלבו לאמרן אחר עקירת רגליו ואם לא עקר את רגליו אלא שסיים שים שלום אם רגיל לומר תחנונים קודם ג' פסיעות כעין מה שאנו אומרים אלקי נצור וכו' הרי הוא כמי שלא סיים וחוזר לעבודה ואם אינו רגיל לומר תחנונים קודם ג' פסיעות או שכבר סיימן בשעה שנזכר אע"פ שלא עקר רגליו חוזר לראש, ויש בזה פסוקים בדרך אחרת וזה נראה יותר, והגרסא הנכונה בזה אמר רב פפא הא דאמרת סיים חוזר לראש וכו' שאינו רגיל לומר תחנונים וכו' אבל רגיל חוזר לעבודה, וכו' ואמר רב נחמן רגיל נמי לא אמרן אלא שלא עקר וכו' אבל עקר אע"פ שרגיל חוזר לראש, ואיכא דאמרי אמר רב פפא הא דאמרת סיים חוזר לראש בעקר וכו' אבל לא עקר חוזר לעבודה ואמר רב נחמן עקר שחוקר לראש לא אמרן אלא שרגיל וכו' אבל אינו רגיל חוזר לראש מכלל דכי עקר אף ברגיל חוזר לעבודה אלא ברגיל ולא עקר על הדרך שהזכרנו:

7 כל שאמרנו בטעה ולא הזכיר המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף פירשו בתלמוד המערב שבפרק אין עומדין שהדין כן בנסתפק ונסח דבריהם ספק הזכיר של ראש חדש ספק לא הזכיר מחזירין אותו ועוד אמרו שם הסח הדעת כעקר כלומר שאם הסיח דעתו מלומר עוד תחנונים הרי הוא כאינו רגיל, יש שואלים אחר שכל שאין בו קרבן מוסף אינו חוזר הזכרת גשמים ושאלה היאך חוזר, ואינה שאלה שלא אמרו כן אלא בהזכרת מאורע שאינן תדירים להיות הזכרתם קבועה אחא שמכיון שהוא מתפלל תקנו להזכירו דרך הודאה ותפלה לא שיהא עיקר הקביעות מצד עצמן, אבל הזכרה ושאלה הם עיקר הקביעות בשאר התפלה וכן הבדלה במוצאי שבת עד שמתוך חשיבותה תקנוה על הכוס מה שאין כן בהזכרת מאורע של חנוכה ופורים שלא תקנו בהם אלא תפלה נוספת ולא כוס ומכל מקום ימים שיש בהם קרבן מוסף צריך להזכירם על כל פנים אחר שהתורה חדרשה בהם ושתקנו בהם תפלה נוספת:

8 המשנה הרביעית והכונה לבאר בה היאך צריך להתפלל בכונה שלימה ופי' המשנה ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים ופירשו בגמ' איזהו קבע כל שתפלתו דומה עליו למשוי כלומר חק קבוע עלי להתפלל, אתפרק ממנו מהר או שאין אומר תפלתו בלשון תחנונים אלא שקוראה כקורא באיגרת דרך מצות אנשים מלומדה וכן הלכה:

9 ר' יהושע אומר המהלך במקום גדודי חיות ולסטים ומתירא להתעכב ולהתפלל מתפלל תפלה קצרה והיא הוא ה' את עמך את שארית ישראל ובפרשת העבור כלומר ובשעה שעוברים על דברי תורה יהיו צרכיהן לפניך ובלשון אחרת פירשו בגמ' אפי' בשעה שאתה מלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך ברוך שומע תפלה, וכשמגיע ליישוב חוזר ומתפלל וברכה זו אין בה פתיחה ולא הזכרת מלכות אבל הזכרת השם יש בה בחתימתה:

10 זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן, נתפרשו עוד בגמ' בענין תפלתו קבע שני דברים אחד כל שאין יכול לחדש בה דבר כלומר שממהר תפלתו כפי רגילות לשונו עד שאם צריך לחדש בה דבר אינו יכול ונדחית ממה שאמר ר' זירא אנא יכילנא לחדושי ומסתפינא דלמא מיטרידנא, כלומר שאע"פ שני מוצא את עצמי יכול לחדש בה דבר איני רוצה בכך שמא אבוא מתוך החדוש לטרדא ולא אוכל לחזור, והאחר כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה ודבר זה יש מפרשים אותו בין לשחרית בין במנחה וממה שהביאוה מדכתיב ייראוך עם שמש וכו' זו תפלת שחרית ולפני ירח זו תפלת המנחה והענין בכלל שאינו מיחד לתפלתו עת רצון והם בשחרית בשעת זריחה ובמנחה סמוך לשקיעה, ולענין מנחה מיהא נדחית ממה שאמרו לייטי עלה במערבא שמא תטרף לו שעה ויתאחר הזמן ויש שאינו מפרשה אלא במנחה ממה שאמרו בתלמוד המערב לעת מצא לתמציתו של יום, ומכל מקום נדחיצ מכח הקללה שהזכרנו:

11 תפלה קצרה זו למי שהולך במקום גדודי חיה ולסטים מטבע אחר תקנו בה, והוא צרכי עמך ישראל מרובים ודעתן קצרה מלשאול יהי רצון מלפניך שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה בא"י שומע תפלה:

12 ומתפלל אותה בכל צד שירצה הן רוכב הן מהלך ואין בה שום השתחואה וכן נאמרו בה בגמ' נסחאות אחרות ואין צריך לכתבם שהרי על זו שכתבנו עכשיו אמרו הלכה כאחרים ומכל מקום כל שאמר אחד משאר הנסחאות דיו:

13 ומה הפרש יש בין הביננו לתפלה קצרה הביננו צריך לומר בו ג' ראשונות וג' אחרונות וכשמגיע ליישוב אינו צריך לחזור ולהתפלל שאך ביישוב הוא פוטר בה את עצמו לפעמים כמו שביארנו, ומכאן אתה למד שחתימה יש בה שאם לא היה כן היה לו לומר הביננו יש בה חתימה וכו', וצריך להתפלל אותה בעמידה ושלא בהלוך כדין שמנה עשרה כל שאין דעתו מתערבבת בעכובו מחמת יראה, אבל תפלה קצרה אין בה ג' ראשונות וג' אחרונות וכשמגיע ליישוב חוזר ומתפלל וכשהוא אומרה יכול לאומרה אף בהלוך ומכל מקום הזכרת השם בחתימה אף בתפלה קצרה הוא כמו שביארנו:

14 כל היוצא לדרך צריך שיתפלל תפלת הדרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותעמידני לשלום ותסמכני לשלום ותחזירני בביתי לשלום ולחיים ותצילני מכך כל אויב ואורב בדרך ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה, ואינו אומרה עד שיחזיק בדרך עד פרסה ופירושו למהלך יום ואם אינו הולך מהלך יום נראה לי שאומרה אחר שיצא מתחומי העיר ואם לא התפלל אותה אלא עד פרסה אומרה כל זמן שירצה, ולשיטה זו אנו גורסים אימת מצלי לה משהחזיק בדרך ועד כמה עד פרסה ומכל מקום יש גורסים אימת מצלי לה עד פרסה כלומר באיזה דרך הוא צריך לתפלה זו כל שדעתו לילך עד פרסה אבל פחות מזה אינו צריך, ויש מפרשים שאם לא בירך ביציאתו מברכה עד פרסה משם ואילך אין זה נמלך בקונו ואינה אומרה ותפלה זו רשאי לאומרה אפילו בהלוך ואם מתעכב בה יפה הוא עושה, ומגדולי החכמים עושים כן אחר שלא היה מקום סכנה:

15 ולעולם יכלול אדם את הצבור בכל תפלה חדשה שהוא מתפלל ואע"פ שאומרה בלשון יחיד ראוי לו שיאמר אני וכל עמך בית ישראל וברכה זו אע"פ שחותם בה אין בה פתיחה ולא הזכרת מלכות אבל הזכרת השם יש בה כמו שביארנו בתפלה קצרה שאדם אומר במקום גדודי חיות ולסטים כמו שביארנו למעלה, יש שואלים היאך מצריכים בתפלת הביננו מעומד וברכוב פסקנו למטה שיכול להתפלל אף בהלוכו ברכיבה ואינו צריך לעמוד כלל, אפילו יש לו מי שאוחז לו בהמתו וסתם נאמרה אף בג' ראשונות ואחרונות ואף שלא במקום סכנה ויראת עכוב ואפילו בדרך קורבה וכמו שסמך לה השכים וכו' מביאין לו שופר אלמא מיירי בר"ה ואין הלוכו אלא חוץ התחום, ואף כשנתפרשה חוץ לתחום על ידי בורגנין מ"מ אין בורגנין לדרך רחוקה מצויין, ופי' בתוספות דההיא בתפלת י"ח שהיא ארוכה ודעתו מתערבבת בעוכובו אבל הביננו מתוך קצורה אין דעתו מתערבבת בעכובה בלא סבה, ובסבה בכלן מותר בהלוך או שיתפלל תפלה קצרה וימתין עד שיגיע ליישוב לפי מה שהוא הדרך, ואין תירוץ זה נראה שהרי במשכים לצאת לדרך לדעת ר' שמעון בן אלעזר קורא ק"ש ומתפלל בהלוך והרי בכלל זה הוזכר יום טוב שאין בו אלא ז', אלא שאפשר שמתוך שהנוסח ארוך עשאוה כי"ח וכל שכן למי שכתב שבכל תפלת היום היו אומרים מלכיות זכרונות ושופרות, אלא שלדעתי כל שלא מחמת יראה עומד, וזו של משכים אע"פ שפירשנוה שלא במקום יראה וסכנה שמא במקום מצוה הקלו בה ורכוב אע"פ שהוא כמהלך אינו הלוך גמור כמו שנבאר: